הומניזם כבסיס ליהדות חילונית
הומניסט רואה באדם את מרכז העולם. דואג להטיב עם האדם באשר הוא אדם. על פי הצו הקטגורי של קאנט: "עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה (1).
כלומר יש לנהוג כלפי אדם אחר אך ורק אם אתה מקבל את האופן שבו אתה נוהג ככלל חברתי, כך שמוטב לאדם שלא ישקר לחברו או שלא ינהג כלפיו באלימות כדי שלא יחיה בחברה של שקר ואלימות. בספר ויקרא מופיע הציווי "ואהבת לרעך כמוך" (2), שהתפתח בדברי הלל הזקן: "מה ששנוא עלייך לא תעשה לחבריך." (3). אלו אמירות שבהחלט מתאימות לתפיסה הומניסטית, וקודמות לתפיסה המודרנית של קאנט.
ביאליק המשורר הלאומי חיבר את השיר המוכר לנו מילדותנו שבו מופיעות המילים: "מה למעלה מה למטה רק אני אני ואתה". דהיינו אין דבר מעלינו או מתחתינו זה רק אני ואתה, אדם העומד בפני אדם ובפניו ייתן דין וחשבון, כל מערכת היחסים מושתת על יחסים של אדם לחברו ומכאן בסיס ההומניזם. הומניסט נדרש להיות רגיש לזולת, להושיט עזרה במקום שבו יש סבל אנושי, כי הוא לא היה רוצה שדבר כזה יקרה לו לכן לא יאפשר שזה יקרה בכלל.
ראשית ההומניזם מבחינה היסטורית בתקופת הרנסאנס באיטליה שבה השתחרר האדם מעול הציות לכנסייה, ההומניזם פרץ בגל של התפתחות המדע והאומנות. אלו בישרו את עידן הנאורות אשר ראה באדם מרכז העולם וככזה מוטב שישכיל וילמד על הטבע כסביבתו הטבעית מכאן התפתחו תחומי המדע והאומנויות אשר הובילו לתפיסה חדדה בקשר בין אדם לאלוהים לא מתוך פחד כי אם מתוך פליאה מטבע העולם.
ההומניסט היהודי הראשון היה ברוך שפינוזה (4) שהעז לצאת כנגד הקהילה היהודית שבה חי ולזהות עצמו כיהודי אשר אינו מקבל את מרות האל כאל מצווה אלא כאל שהוא מהות הכול המהווה את הטבע וככזה אין לו דרישות מהאדם, הוא אינו מצווה, אינו מצפה למנחה או תפילה, ואינו דורש מלחמות קודש. שפינוזה היה ממבשרי ביקורת המקרא שראתה בכתבי הקודש כתבים שנכתבו בידי אדם, בהם נתגלו סתירות כרונולוגיות ולשוניות המוכיחים באופן מדעי שהתורה איננה מקשה אחת שנתנה בידי שמיים אלא ספרות שנכתבה וקודדה לאורך שנים בידי אנשים שונים. כך שלדעתו לא ניתן לייחס את התורה לציווי מכוח מטאפיסי. שפינוזה שלל את תפיסת העם הנבחר, כיוון שהאלוהות על פי דרכו איננה בוחרת בבני אדם כמובחרים יותר או פחות.
הומניסט ישאף לטפח חשיבה רציונאלית באמצעות מחשבה חופשית משוחררת מפחד של דיכוי דתי בין אם בשם האל או בשם רעיון מטפיסי כלשהו, ויפעל לערכי מוסר כדי להיטיב עם כל אדם באשר הוא אדם ומכאן ילחם על קדושת זכויות האדם, יפעל לעזור לחברו, ידאג לשמירת הטבע כסביבת חייו, יכבד יצירות אומנות וספרות אנושית, יכבד אמונות אנושיות מכל סוג שהוא ובתנאי שאינן פוגעות בזכויותיהם של בני אדם אחרים.
כרב חילוני הומניסטי, אני פועל בהשראת מקורות תרבות ישראל וערכי היהדות המתכתבים עם ערכים הומניסטים.
[1] עמנואל קאנט, הנחות יסוד למטאפיזיקה של המידות, מאגנס, 1933, עמ' 77-78
[2] ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח.
[3] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'.
[4] ברוך שְׂפִּינוֹזָה 1632 – 1677 היה פילוסוף יהודי-הולנדי, בן למשפחת אנוסים. הוא פיתח השקפות פילוסופיות חדשניות לתקופתו, ויש הרואים בו את היהודי החילוני הראשון. שפינוזה נחשב לאבי ביקורת המקרא, אותו תפש כיצירה אנושית ולא פרי של התגלות אלוהית.